האם מנהל הארנונה יכול להתערב בהסכמות בין שוכר למשכיר ומה קבע בית המשפט בעתירה לביטול דרישה לתשלום ארנונה בגין אדמת בנין?
עמנ (ת"א) 58784-07-18 קניון רמת אביב בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
מקרה בו בחוזה בין בעלי הקניון לשוכרים, הוסכם בחוזה כי החנויות ישלמו את הארנונה בגין השטחים המשותפים.
מנהל הארנונה התנגד לרשום ולחלק את הארנונה על השטחים המשותפים בין החנויות השונות והטיל את הארנונה בגין שטחים אלה על בעלי הקניון.
נפסק (בהתבסס על הלכות קודמות) כי במצב בו יש הסכמה בין המשכיר לשוכר, אל לו למנהל הארנונה להתערב ביחסים החוזיים בין הצדדים ולקבוע אחרת ממה שהם קבעו בעצמם.
האינטרס שמנחה את מנהל הארנונה הוא, כי הארנונה תשולם בהתאם לחיובים שנקבעו לגבי הנכס ואין הוא צריך להתערב בשאלה מי יישא בחיובי הארנונה כאשר אין מחלוקת בין הצדדים מי מהם יחויב.
עת"מ 38/17 ח. בראשי בע"מ נגד מנהל הארנונה של עיריית מעלה אדומים
שתי עתירות מינהליות לביטול שומות, המורות על תשלומי ארנונה בגין אדמת בניין לשבע שנים לאחור בסכום כולל של 613,803 ש"ח.
בית המשפט קבע כדלהלן:
נקודת המוצא היא, שחיוב ארנונה למפרע הוא בחזקת פסלות ומותר בנסיבות חריגות בלבד. אלא שהראיות מראות כי חזקת הפסלות נסתרה במקרה זה.
משהתקשרה העותרת במערכת חוזית מחייבת, ובחוזים צוינה במפורש חובת תשלום הארנונה על אדמת בניין ואף התעריף צוין – לא תוכל עוד לטעון כי יכולה הייתה להסתמך על העובדה שלא הונפקו שומות שנתיות של ארנונה על אדמת בניין.
באשר לריבית והצמדה בגין חיוב רטרואקטיבי – הוכח כי העיכוב בשליחת השומה נגרם בשל טעות המשיב, ואין מקום לחייב את העותרת בהצמדה וריבית בשל כך.
ריבית פיגורים משקפת מרכיב עונשי והרתעתי, אשר איננו מתקיים כאשר הטעות נעשתה במשרדי הרשות, בוודאי אין לפקוד ריבית קשה זו על מי שלא קיבל שומה לידיו בשל טעות כזו או אחרת של הרשויות.
